פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נא לא להפריע: הכירו את דפוס ההתנהגות של הפרעת הקשב

      הם מתפרצים לדברי המורה והחברים, נדחפים בתור ולא שמים לב בכלל, אבל זה ממש לא אשמתם. על ההפרעות הנלוות להפרעת הקשב והריכוז

      ילד אופה (ShutterStock)
      הנזיפה המילולית לעתים מביכה (צילום: shutterstock)

      שליטה בדחפים היא אחד האתגרים הגדולים הניצבים בפני ילדים המתמודדים עם הפרעת קשב וריכוז. כנראה בשל מחסור בנוירוטרנסמיטר דופמין, ילדים הסובלים מהפרעת קשב נשלטים רבות על ידי האימפולסיביות שלהם, והתנהגויות שנתפסות בעינינו כחצופות – התפרצות לדברי המורה, הפרעה לדברי תלמיד אחר, התקדמות לראש התור - הן חלק מההתנהלות הטבעית שלהם, והם בדרך כלל לא מודעים לה או להשלכות שלה על אחרים.

      כל מי שניסה אי פעם להגיד "תתנהג יפה", "תפסיק לזוז" או להזעיף פנים לנוכח התפרצותם של הילדים לדברי הזולת יודע שזה לא ממש עוזר. כדי למתן את ההתנהגויות הללו נדרש שיתוף פעולה פרודוקטיבי בין ההורים למורים. אולי יהיה קצת קשה בהתחלה, אבל הקושי ישתלם בהמשך.

      רק בהרמת יד, בבקשה

      דיוק: בקשו מהמורה בהירות בכל הקשור להנחיות ההתנהגות בכיתה: הנחיה כמו "התנהגו יפה" לא עוזרת לאף ילד. לעומת זאת, "תמיד הרימו את היד לפני שאתם מדברים" היא הנחיה מדויקת שאפשר לעמוד בה.

      מיידיו?ת: על ההשלכות של התנהגות טובה או רעה להיות מידיות - אם ילד דוחף ילד אחר במגרש המשחקים, עליו להבין מיד כי התנהג באופן שאינו מקובל (יש להוציאו מהמגרש) וגם להפך – אם הרים את ידו וביקש את רשות הדיבור בנימוס עליו לקבל חיזוק חיובי מיידי ("כל הכבוד!").

      פומביות: ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז מקבלים הרבה תגובות שליליות על ההתנהגות שלהם, ומעט מאוד חיזוקים חיוביים על התנהגות טובה. בקשו מהמורה שהנזיפה על אי הרמת יד תהיה סימן ויזואלי מוסכם בין המורה לילד, ולאו דווקא מילולי (למשל: אגודל המופנה כלפי מטה). הנזיפה המילולית לעתים מביכה ולא בהכרח מעודדת את הילד להשתפר. אפשר גם להדביק על השולחן של הילד תזכורת להתנהגות טובה – מדבקה של דמות שהוא אוהב שתזכיר לו להרים את היד, למשל. אף אחד מהתלמידים האחרים לא צריך לדעת מה מסמלת הדמות. את התשבחות לעומת זאת, כדאי לבטא באופן פומבי: "כל הכבוד לך שהרמת את היד".

      משימות: מחקרים רבים, מצביעים על הקשר שבין פעילות גופנית לעידון התסמינים הקשורים להפרעת הקשב. טוב תעשו אם תסבירו זאת למורה ותבקשו שבמקרה שבו אין להשיג בשום אופן אחר, שליטה על התנהגות הילד יישלח הילד ל"סידורים" – להעביר פתק למורה בכיתה הסמוכה או למשרד הנהלת בית הספר, למשל. למשימה ערך כפול: היא מטפחת את הדימוי העצמי של הילד ואת תחושת המסוגלות שלו ומחלצת את עצמותיו לכמה דקות וכך, כשיחזור לכיתה יהיה רגוע יותר.

      גן ילדים (ShutterStock)
      בקשו מהמורה דיווח יומי על התנהגות הילד (צילום: shutterstock)

      מעקב: בקשו מהמורה לפחות בהתחלה, דיווח יומי על התנהגות הילד ועל הישגיו הלימודיים. בכל יום טוב שבו לא התפרץ לדברי התלמידים האחרים או המורה למשל, הילד יקבל מהמורה כרטיס על התנהגות טובה וייתן אותו להורים. בסוף שבוע חיובי תוכלו לזכות אותו בפרס כלשהו.

      קשה באימונים, קל בכיתה

      תרגלו בבית את מה שקורה בכיתה: כדי לחזק את ההתנהגות הטובה בכיתה, כדאי מאוד לבנות תשתית חיזוקים דומה בבית. תרגלו עם הילד הימנעות מהפרעה. קבעו למשל, כמה פעמים בשבוע הילד רשאי להפריע לכם באמצע פעילות כמו שיחת טלפון. אם הוא עמד במספר ההפרעות המקסימלי יקבל מדבקה. כשיאסוף ארבע מדבקות יקבל מתנה.

      המשיכו לדייק: גם בבית ובמגרש המשחקים השכונתי כדאי לתת הנחיות מדויקות ולהימנע מערפול: במקום "תתנהג יפה" השתמשו בהנחיות כמו "חכה לתורך" ו"אל תדחוף".
      הרפו כשצריך: אם הילד מפריע לכם באופן קבוע, עליכם להבהיר לו שאי אפשר להמשיך כך. אולם אם הוא שפך באופן חד פעמי חלב על שולחן האוכל, אל תכעסו עליו. דברו איתו על החשיבות שבהתנהגות זהירה והמשיכו הלאה. רק כך הוא ידע שכשאתם כועסים יש לך סיבה טובה.