פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מחקר: הטיפול בהפרעות קשב וריכוז הוא פשוט לזוז

      מדוע ההפסקה בין שיעור לשיעור חשובה כל כך ומה קורה לילדים שעושים קצת פעילות גופנית בין השיעורים? על הקשר המתבקש בין פעילות גופנית להפרעת קשב וריכוז

      ילד בטיפול (ShutterStock)
      הוצאת אנרגיה תורמת לרמת הריכוז בין המטלות (צילום: shutterstock)

      במפגש עם ילד תזזיתי ומלא מרץ רבים מאתנו נלחצים ומבקשים מהילד להפסיק לזוז, לשבת בשקט ולהקשיב, אבל האמת היא שטוב נעשה אם במקום לבקש מהילד לשבת נשלח אותו לרוץ מסביב לבית ולחזור. ממחקרים עולה, כי אפילו מעט פעילות גופנית משפרת את יכולת המיקוד והביצועים של הילדים בבית הספר.

      במחקר שהתבצע באוניברסיטת אורבנה?שמפיין במדינת אילינוי בארצות הברית, בדקו החוקרים 40 ילדים וילדות בני 8 עד 10 – 20 מהילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז והשאר ילדים "רגילים" – קבוצת הביקורת.

      החוקרים ביקשו מהילדים לבצע מטלות לימודים שונות ובדקו שני מקרים: במקרה אחד התבקשו הילדים לבצע מטלת לימודים, אחריה לשבת ולקרוא ספר במשך 20 דקות ואז לבצעה שוב, ובמקרה השני התבקשו הילדים לבצע את מטלת הלימודים, ללכת על הליכון חשמלי במשך 20 דקות ואז לשוב ולבצע את המטלה. אחרי כל משימה הולבשו על ראשם של הילדים אלקטרודות שמדדו את הפעילות החשמלית במוחם.

      התוצאות לא מפתיעות אבל חשוב בכל זאת להדגישן: כאשר בין המטלה הראשונה לשנייה הפרידה מטלת הקריאה לא היה פער גדול בין תוצאות הביצוע הראשונות לשניות. אולם, כאשר בין המטלות הפרידה הליכה על ההליכון נרשם שיפור גדול ביכולות המתמטיות וביכולות הקריאה של מרבית הילדים. זאת ועוד: בקבוצת הילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז נרשם, כצפוי, שיפור גדול יותר מאשר זה שנרשם בקבוצת הביקורת. במילים אחרות: כולם, ובפרט הילדים הסובלים מהפרעת קשב הפכו לתלמידים טובים יותר אחרי שביצעו פעילות גופנית.

      בדיוק כמו מבוגרים

      "איפה נשיג הליכון?" אתם שואלים. לא צריך הליכון. כל שצריך הוא לעודד את הילדים לרוץ או לקפוץ בזמן ההפסקה בבית הספר ולהשתתף בשיעורי החינוך הגופני.

      כמונו, שיושבים כל היום מול המחשב ומדי פעם קמים ועושים סיבוב ברחבי המשרד כדי לאוורר את הראש, גם הילדים שלנו צריכים את ההפסקה כדי לחלץ את העצמות, להתרענן, לשים מאחוריהם את השיעור הקודם ולגשת רעננים לשיעור הבא. כל זה נכון שבעתיים כאשר מדובר בילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז. הישיבה הממושכת (45 דקות הן נצח בעיני הסובל מהפרעת קשב), הצורך לשמור על ריכוז במשימה אחת, להקפיד על הנימוס ולהרים את היד כדי לקבל את רשות הדיבור מהמורה דורשים משאבים רבים, רבים משנדמה לנו.

      אז נכון – כל הילדים אוהבים את ההפסקה, אבל בשביל מי שסובל מ?ADHD ההפסקה היא ממש אוויר לנשימה. היא הזמן שבו הילדים אינם צריכים להתרכז, להקשיב או לשבת בשקט במקום אחד.

      הצלצול הוא בשבילי, אבל גם בשבילכם

      תארו לכם שהסבלנות של הילדים היא שריר שהם מנסים לפתח. כשם שאיש מאתנו לא יעז להתאמן במכון הכושר במשך שעות בלי הפסקה (כי הרי השרירים זקוקים למנוחה על מנת להתפתח), כך אי אפשר לצפות מהילדים שיאמנו את סבלנותם במשך שעות רצופות. כמו השריר, גם מוחם של הילדים זקוק להפסקות על מנת לספוג באופן יעיל יותר את חומר הלימודים של השיעור הבא.

      על פי מחקרים, ההפסקה משפרת את יכולת ההתמקדות, מפחיתה את התזזיתיות במהלך השיעור ומשפרת את ההתנהגות. התזוזה, אפוא, הכרחית להתפתחות המוטורית והסוציאלית של הילדים. קריאה, כתיבה, חשבון ומדעים חשובים אמנם מאוד, אבל מתברר שלהזיז את הגוף בין השיעורים חשוב לא פחות.