פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      תקשיבו להיסטוריה: האם נמצא הפתרון להפרעת קשב?

      הפרעת קשב וריכוז לא תמיד הופיעה בספרות הרפואה. היא אמנם התגלתה כבר בתחילת המאה ה?20 אך נכנסה לספרי הרפואה רק בשנות ה?60. איך הכל התחיל ולאן פני המדענים היום?

      הפרעת קשב (ShutterStock)
      המטרה כיום: לחפש את שורש הבעיה (צילום: shutterstock)

      הפרעת קשב וריכוז (ADHD) היא הפרעה נוירולוגית התנהגותית הנפוצה בעיקר בקרב ילדים. אף שהתגלתה כבר בתחילת המאה ה?20 זכתה להכרה רשמית והחלה להופיע בספרי הרפואה רק בשנות ה?60. ב?20 השנים האחרונות חל תהליך של התגברות המודעות להפרעה ועיקר מאמצי המדענים מושקע כיום בגילוי המקור המדויק שלה. מה קרה מתחילת המאה ה?20 ועד היום?

      ראשית המאה ה?20: ניצני האבחון

      ההתייחסות הראשונה להפרעת קשב וריכוז הופיעה ב?1902. רופא הילדים הבריטי סר ג'ורג' סטיל תיארה כ"הפרעה אבנורמלית בשליטה המוסרית של ילדים". סטיל גילה כי ילדים מסוימים אינם מסוגלים לשלוט בהתנהגות שלהם באופן שבו ילד רגיל הצליח לעשות זאת. עם זאת, הוא שם לב כי ההפרעה לא השפיעה על האינטליגנציה של הילדים.

      שנות ה?30: בנזדרין

      ב?1936 אישר מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA) את השימוש באמפטמין בנזדרין לטיפול בהפרעה. בהתנהגותם של פציינטים צעירים שנטלו את התרופה חל שינוי לטובה. רופא בשם צ'רלס בראדלי נתקל בכמה תופעות לוואי בלתי צפויות כשנה לאחר מכן, אולם ממצאיו זכו להכרה ציבורית רק שנים לאחר מכן.

      אמצע המאה: אין הכרה רשמית, אבל יש ריטלין

      המהדורה הראשונה של מדריך ה?DSM (מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) יצאה לאור ב?1952. בספר פורטו כל ההפרעות הנפשיות, מקורותיהן, גורמי הסיכון של כל אחת והטיפולים המתאימים לה. אף שחלפו שנים מתאריך גילויה, במהדורה הראשונה של המדריך לא נכללה הפרעת הקשב או כל וריאציה שלה. אזכורה הראשון של ההפרעה הופיע במהדורה השנייה, ב?1968, ואז היא כונתה "דחף היפר קינטי". ה?DSM עודנו כלי שימושי בידי רופאים רבים בעולם המערבי. ב?1955 אושרה לשימוש התרופה ריטלין. השימוש בריטלין התגבר ככל שהתגברה ההכרה הציבורית בהפרעה.

      שנות ה?80: שינוי בהגדרות

      ב?1980 יצאה המהדורה השלישית של ה?DSM ואז שונה שמה של ההפרעה ל?ADD. בזמנו הפרידו המדענים והרופאים בין הפרעת קשב רגילה (ADD) ובין הפרעת קשב המלווה בהיפראקטיביות (ADHD).

      ב?1987 יצא לאור תיקון של המהדורה השלישית של ה?DSM. כאן כבר הוסרה ההפרדה בין ADD ל?ADHD ונשארנו עם ADHD, שתסמיניה היעדר קשב, אימפולסיביות ופעלתנות יתר. בשנת 2000 יצאה לאור המהדורה הרביעית של המדריך, שבה מופיעים שלושה סוגים של ADHD: הסוג המאופיין בעיקר בקשיי קשב, הסוג המאופיין בהיפראקטיביות ובאימפולסיביות והסוג המשולב. באבחנה זו משתמשים הרופאים עד היום.

      שנות ה?90: עוד ועוד מטופלים

      מכאן ואילך צוידו הרופאים בעוד מידע על ההפרעה ויכלו לאבחנה ביתר קלות וגם לספק טיפול תרופתי יעיל. גם ההורים נהיו מודעים לאפשרות הזו. ככל שגברה מודעות הרופאים וההורים להפרעה עוד ועוד מטופלים התדפקו על דלתות המרפאות וביקשו אבחון וסיוע בהקלת התסמינים.

      היום: גילוי שורש ההפרעה

      עיקר מאמציהם של המדענים בתחום מופנה כיום לגילוי שורש ההפרעה ולמציאת הפתרון היעיל ביותר להתמודדות איתה. כיוון המחקר הדומיננטי הוא גנטי?נוירולוגי, שכן התגלה כי הסיכוי להתפתחות הפרעת קשב בקרב ילדים שהוריהם או אחיהם סובלים ממנה גבוה יותר. עוד לא לגמרי ברור איזה תפקיד משחקת הסביבה בהתפתחות התופעה, אבל החוקרים מקדישים גם לכך את מאמציהם.