פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פייסבוק + חופש גדול = בעיה?

      עם החופש הגדול מגיע גם הרבה זמן פנוי שאותו מבלים הילדים מול המסכים השונים, ברשתות החברתיות. מה זה עושה להם?

      פייסבוק (ShutterStock)
      האם עודף המידע בעידן האינטרנט יכול לגרום להפרעת קשב? (אילוסטרציה: shutterstock)

      נדמה שאין ילד שלא אוהב את החופש הגדול, ובשביל ילדים שסובלים מהפרעת קשב מדובר לפעמים בהקלה גדולה – לא צריך יותר להכין שיעורי בית. הבעיה היא שחלק גדול מהזמן שמתפנה מבלים הילדים מול המסך. האם עודף המידע בעידן האינטרנט יכול לגרום להפרעת קשב ואם כן, איך אפשר למנוע את הפוטנציאל הזה?

      אנשי הרפואה והמדע כבר מבינים שמקורה של הפרעת הקשב והריכוז כנראה במוח. הגורם המדויק לבעיה טרם נמצא אבל היום כבר ברור כי נוירוטרנסמיטרים, דופמין ונוראדרנלין, ככל הנראה מעורבים בתהליך. קיים גם יסוד סביר להניח כי להפרעת קשב יש מרכיב גנטי מרכזי. האם פירוש הדבר הוא שאין כל גורם סביבתי שעלול להשפיע על התפתחותה של ההפרעה? לא בהכרח. ייתכן שבכוחו של הגירוי התמידי שאנחנו חשופים לו בעידן הרשתות החברתיות ובכוחה של הקריאה האינסופית של פיד הפייסבוק והטוויטר ליצור הפרעת קשב סביבתית.

      כמו כולסטרול גבוה

      על מנת להסביר את האפשרות הזו נשתמש בדוגמה - כולסטרול גבוה. חלקנו סובלים מכולסטרול גבוה שמקורו בנתונים גנטיים, ואין לו קשר להרגלי התזונה שלנו. אין זה אומר שאדם אחר, שנתוניו הגנטיים שונים, לא יכול לסבול מבעיה דומה שמקורותיה במזון שהוא צורך. מכולסטרול גבוה יכול לסבול גם מי שתזונתו אינה מאוזנת וגם מי שירש את הנטייה מהוריו. קיימת, אפוא, בעיית כולסטרול גנטית?ביולוגית ובעיית כולסטרול סביבתית, ובכל אחת מהן יטפלו הרופאים באופן שונה. באותו האופן, ייתכן שישנה הפרעת קשב גנטית?ביולוגית והפרעת קשב סביבתית, שמקורה בגירויים שאנחנו חשופים להם. הסימפטומים דומים: חוסר היכולת להתרכז. המקור - שונה.

      ייתכן אף שהיצף המידע שאנו חשופים לו בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם משפיע (כמו תזונה לקויה) על אותם נוירוטרנסמיטרים המזוהים עם הפרעת הקשב. דופאמין ונוראדרנלין חיוניים לתפקוד חלקים מסוימים במוח האחראיים על הריכוז והשליטה בהתנהגות. המדענים סבורים כי הפרעת הקשב נובעת ממחסור בחומרים אלו, ואילו מתח מייצר עודף שלהם. ייתכן שכשאנחנו משתתפים במלחמת כריות וירטואלית, מגדלים פולי סויה בחווה דמיונית או צופים בפעם האלף בסלפי של החברה הכי טובה אנחנו משפיעים על ייצור הנוירוטרנסמיטרים באותו אופן שבו משפיע עליו המתח. התוצאה, בכל אופן, דומה.

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      שימו טיימר (אילוסטרציה: shutterstock)

      אין בכך כדי להמעיט בחלקה של הביולוגיה והגנטיקה בסיפור, אבל ייתכן שמתישהו בעתיד הקרוב נגלה שממש כשם שאדם יכול לשנות את התזונה היומית שלו כדי להשפיע על ערכי הכולסטרול בדמו, כך הוא יכול לשנות את הרגלי צריכת המידע – לשהות פחות שעות מול מסך הטלפון או המחשב - כדי להשפיע על ריכוז הנוירוטרנסמיטרים במוחו ולפיכך על התנהגותו והרגשתו.

      אז מה עושים?

      שימו טיימר: החופש הגדול מפנה אצל הילדים המון זמן שאותו הם מבלים מול המסכים. אם אתם לא רוצים שלילד שלכם תהיה צורה של מסך בסוף החופש, הגבילו את זמן הגלישה שלו באתרים. יש תוספים נחמדים לדפדפן שיאפשרו לכם להגביל את זמן השהייה באתרים כמו פייסבוק או טוויטר, או באינטרנט בכלל. אם לא בא לכם להתעסק בהתקנות, הניחו שעון עצר ליד שולחן המחשב והוא ישמש תזכורת לכך שיש להפסיק לגלוש. הקפידו לאכוף את זמן הגלישה המותר.

      הציגו אלטרנטיבות: הרשתות החברתיות הן כלי נהדר לשמירה על קשר עם משפחה וחברים. הבעיה היא שיש בהן גם המון מידע מיותר שמגרה את המוח לשווא. עודדו את הילדים לסנן חלק מהפעילויות הווירטואליות האלו באמצעות פעילויות אחרות – שיחה עם חברים, ארוחה משפחתית, קריאה בספר, טיול, פעילות גופנית.