פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      7 משפטים שלא כדאי לומר

      פשוט תתרכז! אבל למה אתה לא מנסה? למה אתה לא כמו כולם? – שבעה משפטים שלא כדאי להגיד לילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז

      ילד עצוב (ShutterStock)
      לדימוי עצמי נמוך ולבושה השפעה ישירה על התפקוד של ילדים (אילוסטרציה: shutterstock)

      הסובלים מהפרעת קשב וריכוז סופגים כל החיים ביקורת מהסביבה: על עצלנות, על הסחת דעת, על תנועתיות יתר, על וכחנות, על שכחה, על אובדן חפצים. לביקורת הזו מחיר נפשי כבד. השליטה שלנו בתגובות שיקבלו הילדים מהסביבה אמנם מוגבלת, אבל באהבה שאנחנו מעניקים להם, שבונה את הביטחון העצמי שלהם ואת חומת המגן החוצצת בינם ובין העולם, אנחנו בהחלט יכולים לשלוט.

      ההורות לילד הסובל מהפרעת קשב יכולה להיות מתסכלת מאוד, לפעמים בלתי נסבלת. פעולות שנראות לנו פשוטות ביותר הן עבור הילדים קריעת ים סוף (לפחות). התסכול עשוי להביא גם את ההורה הרגיש, המתחשב והרך ביותר להתנהגות חסרת רגישות ולהתבטאויות שיצטער עליהן ברגע שיצאו מפיו. לפניכם שבעה משפטים שכדאי להימנע מלהגיד לילד הסובל מהפרעת קשב וריכוז:

      "את/ה טיפש/ה" / "את/ה באמת כל כך עצלן/ית?" / "כמה פעמים צריך להגיד לך?"

      לדימוי עצמי נמוך ולבושה השפעה ישירה על התפקוד של ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז, שנלחמים במשך ימים שלמים על ביצוע המטלות הפשוטות ביותר בבית הספר – הקשבה, קריאה, כתיבה. ערכן של הערות חיוביות המחזקות את בטחונו העצמי של הילד לא יסולא בפז. במקום להצביע על חולשותיו הצביעו על חזקותיו והדגישו אותן.

      "אני אוהב אותך, אבל..."

      "אבל" היא מילה קשה, כי היא מבטלת את הנאמר לפניה. במקום לומר "אבל", השתמשו בו"יו החיבור: "אני אוהב אותך ואני לא מסכים/חושב שזאת טעות", כך הביקורת תתקבל באהבה, פשוטו כמשמעו.

      "למה את/ה לא כמו...?" / "למה את/ה לא כמו כולם?" / "מה לא בסדר אצלך?"

      ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז צריכים להתמודד מדי יום ביומו עם השונות שלהם, שאיננה נתפסת בדרך כלל – בעיניהם ובעיני הסביבה (ילדים אחרים בבית הספר, לדוגמה) – כשונות חיובית. למדו את הילדים ששונות היא דבר חיובי והיא שהופכת כל אחד למי שהוא. כדאי להדגיש בפניהם את ייחודם ולנסות לצייד אותם בכישורים חברתיים שיסייעו להם להתמודד עם הביקורת המגיעה מן החוץ.

      אבא וילדה (ShutterStock)
      אל תציפו אותם בביקורת (אילוסטרציה: shutterstock)

      "פשוט תתרכז/י!" / "את/ה לא מנסה"

      מי שאינו סובל מהפרעת קשב וריכוז כנראה לעולם לא יצליח להבין איך הפעולה הפשוטה שבפשוטות משולה לטיפוס על הר. חשוב להבין שריכוז איננו תוצר של כוח רצון, ומה שעובד אצל אנשים "רגילים" איננו אפקטיבי אצל מי שסובל מהפרעת קשב. במצב כזה המוח מייצר פחות נוירוטרנסמיטרים (מעבירי דחף עצבי) כמו דופמין, שאחראיים על הריכוז ועל מצבי הרוח. ברוב המקרים אי אפשר "לנסות" יותר. לעומת זאת, אפשר בהחלט לשנות את התזונה ולהקפיד על פעילות גופנית, שלהם השפעה ישירה על מערכת העצבים.

      "נראה לי שלא לקחת את הכדורים שלך היום"

      נכון, הפרעת קשב וריכוז, כאמור, מושפעת מהכימיה של מערכת העצבים ולכדורים יש השפעה עליה, אבל הילדים לא צריכים להרגיש חסרי אונים בלי הכדורים. התרופות אינן קביים, הן אמצעי עזר. על הילדים לדעת שכדי להרגיש טוב יותר הם יכולים, למשל, גם לאכול טוב או להתעמל, ולא רק ליטול כדור.

      "נו, כמה מסובך זה כבר יכול להיות?"

      מאוד. זה יכול להיות מסובך מאוד. החליפו את השאלה הביקורתית בהגשת עזרה או בהתעניינות במצב רוחו של הילד. שאלו: "רוצה שנכין שיעורי בית יחד?" או "מה שלומך? איך אתה מסתדר עם שיעורי הבית?".

      "תתבייש/י לך"

      ילדים הסובלים מהפרעת קשב וריכוז סופגים עשרות אלפי הערות שליליות עד גיל 12. מפאת כוחו של הרגל והחשיפה המתמדת לביקורת שלילית הם נוטים להפנים את הביקורת ובסופו של דבר להתבייש בעצמם ולראות בעצמם, בבגרותם, אנשים פגומים. טוב תעשו אם תחזקו אותם ב"כל הכבוד" ולא תחלישו אותם ב"תתבייש לך".