פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הפרעות קשב: הסיוט של שיעורי הבית

      ד"ר זיוה שגיא מתארת את הסיבות לקשיים בהכנת שיעורי בית אצל ילדים עם הפרעות קשב. מה מתחולל אצלם בראש לנוכח המטלה היומיומית הזאת?

      ילד מכין שיעורי בית (ShutterStock)
      לא פשוט כמו שזה נדמה (צילום: ShutterStock)

      שיעורי בית – מציאות כמעט יום יומית של כל ילד החל מבית הספר היסודי. ברוב המשפחות מטלה זו מעוגנת בסדר היום של הילד ומתבצעת ללא קשיים מיוחדים.

      לא כן היא אצל תלמידים עם הפרעות קשב. כל יום בשעות אחר הצהריים מתחיל הסיוט של הילד ושל המשפחה. הורים רבים מדווחים על צעקות בבית, בכי, שעות רבות שבהן הילד יושב ליד שולחן הכתיבה (וקם ויושב וקם ויושב...), ולבסוף שיעורי הבית לא מוכנים. ההורים, ביאושם, מענישים את הילד בעונשים שונים, שבסופו של יום אינם מצליחים לפתור את הבעיה, והתמונה חוזרת על עצמה מדי יום.

      אני זוכרת בעצמי שנים אלו של בית ספר יסודי ותיכון. אני זוכרת את צעקות הוריי, זוכרת שהעליבו אותי, קראו לי עצלנית וטפשה, אמרו שלא יצא ממני כלום. זוכרת את צהלות הילדים המשחקים בשכונה, ואני ישובה ליד שולחן האוכל, חולמת, מקשיבה לנעשה בחוץ, והמספרים והאותיות מרצדים לי במחברות חסרי מובן ופשר. זוכרת את השקרים שלי, כמעט תמיד סיפרתי שאין שיעורים כדי שאוכל כמו כולם לצאת ולשחק בשכונה. בתיכון הפסקתי להכין שיעורי בית. הייתי מגיעה הביתה, מניחה את התיק ולמחרת, הוא נמצא בדיוק באותו מקום ומצב שבו הנחתי יום קודם.

      כמוני, התלמידים עם הפרעות הקשב, מסיבות נוירולוגיות ורגשיות (ולא עצלות או חוסר מוטיבציה), מתקשים בזמן ההתמודדות עם שיעורי הבית. סיבות שונות לקשיים בהכנת השיעורים:

      לקות בזיכרון: אחת הסיבות לכעסים רבים מצד ההורים כלפי הילד היא השכחה של הילד. הוא שוכח לקחת מחברות וספרים הביתה, שוכח את כלי הכתיבה, שוכח (או לא מצליח) להעתיק את שיעורי הבית ליומן ו/או למחברת, שוכח שיש שיעורי בית. בעיות הזיכרון הנן חלק מהפרופיל של הילד עם הפרעות הקשב, וההורים צריכים לקחת בחשבון שאין אלו רשלנות או חוסר רצון לשתף פעולה. ב-5DSM (ספר האבחונים של איגוד הפסיכיאטרים האמריקני) הקריטריון השמיני בשאלון לאבחון הפרעת קשב: "לעתים קרובות מאבד דברים הנחוצים (הכרחיים) לביצוע מטלות או פעולות. למשל, חומרי לימוד, עפרונות, ספרים, כלים, ארנקים, מפתחות, דפי עבודה, משקפיים, טלפונים סלולריים".

      קושי להתחיל במשימה (דחיינות). בעת דחיינות הילדים מרגישים אשמה גדולה. הם מיואשים מהדחיינות שלהם, זה מייצר דימוי עצמי נמוך, חושבים על עצמם עצלנים, חסרי אחריות, חושבים שאי אפשר לסמוך עליהם ולבטוח בהם, שהם רדודים ולא מצליחים להעמיק בשום דבר. הדחיינות, אף היא, מצב נוירולוגי המאפיין ילדים עם הפרעות קשב. הקריטריון השישי ב-DSM5 מתייחס לדחיינות: "לעיתים קרובות נמנע מלבצע או מסתייג ממעורבות וביצוע משימות הדורשות השקעת מאמץ שכלי. למשל עבודות כיתה או שיעורי בית".

      סיבות אחדות לדחיינות:
      קיפאון שגורמת האמיגדלה: האמיגדלה היא אזור במוח בעל תפקיד הישרדותי. כאשר האמיגדלה מפרשת שהאדם נמצא במצב של איום, היא מגיבה אינסינקטיבית בבריחה, תקיפה או קיפאון. כשאנשים ללא הפרעת קשב וריכוז אומרים לעצמם לבצע משימה, המוח תופס את המשימה כמתבצעת בצורה אורכית, לאורך זמן, פעולה אחת אחרי השנייה. כשאדם עם הפרעת קשב אומר לעצמו לבצע מטלה מסוימת, המוח תופס את כל המשימות הקשורות למטלה כמטלה רוחבית כאילו שכל הפעולות צריכות להתבצע במקביל. מרוב העומס, האמיגדלה מפרשת את המשימה כמצב של איום והיא גורמת לקיפאון, שהוא בעצם הדחיינות.

      מבחינת התחושה הפנימית, המחשבתית, הרגשית, כאשר האמיגדלה גורמת לקיפאון, הילד חווה תחושות של: 'כובד, אין לו כוח, מחנק ועומס גדול'. אין זה משנה כמה פעמים הילד יגיד לעצמו: שב להכין את השיעורים'. יום יום החוויה חוזרת על עצמה: הילד רוצה להכין שיעורי בית, הוא במצב של קיפאון וכתוצאה מכך הוא מוצא את עצמו יושב שעות מול הטלוויזיה והמחשב, משחק עם חברים וכדומה.

      חוסר חיוניות או אנרגיה. לילדים לא מעטים עם הפרעת קשב יש קשיים בשינה. מתקשים להירדם בלילה בשעות סבירות ויש כאלו עם הפרעות בזמן השינה (חסרי שקט בשינה, מתעוררים הרבה). כתוצאה מכך הם חשים עייפות נגררת, ילדים אלו חסרי אנרגיה וחסרי חיוניות, ולכן הם דוחים את הכנת שיעורי הבית. יתכן, גם, שהפרעת הקשב גורמת לקשיים רגשיים הנובעים מהכישלון ומייאוש, וגורמים לחוסר חיוניות וחוסר אנרגיה.

      שעמום. ילד עם הפרעת קשב וריכוז נוטה להשתעמם בקלות ואיננו מסוגל להתמודד עם שעמום. לכן הוא נמנע מהכנת שיעורי הבית. בחיי היום יום, על מנת להתמודד עם דבר משעמם צריך להשקיע משאבי קשב יותר גדולים, לעומת השקעה של משאבי קשב כאשר פעילות מעניינת. כשיש גירוי שמעניין אותנו, משאבי הקשב נמשכים אליו אוטומטית, אבל אם יש גירוי שמשעמם אותנו צריך להפנות, באופן יזום, את הקשב ולהתעלם מגירויים אחרים שמעניינים אותנו אשר נמצאים בסביבה, למשל, חברים, תוכנית טלוויזיה, פייסבוק... לילדים עם הפרעת קשב הדבר כמעט בלתי אפשרי. התוצאה היא דחיינות של שיעורי הבית, קרי, המטלות המשעממות.

      פחד. פחד מכישלון, מחשיפה ומאכזבה. לילדים רבים עם הפרעת קשב דימוי עצמי נמוך. הם משוכנעים שהם יכשלו. ילד עם הפרעות קשב דוחה משימות בגלל הפחד להיכשל. המצב מחריף כשהסביבה משדרת לו שהוא יכול ומסוגל. אזי, הוא פוחד לחשוף את העובדה שאין לו יכולות ושהוא לא מסוגל, ואף חושש לאכזב את כולם. על פי תפיסתו, אם הוא ימנע מהכנת שיעורי הבית, הוא ייחשב כעצלן וכחסר מוטיבציה, ומבחינתו זה עדיף מאשר להיחשף כאפס, טיפש, או חסר יכולת.

      פחד נוסף, העלול לגרום לדחיינות, הוא פחד מהצלחה. אף במטלות שבהן הילד יודע שיצליח, הוא חושש להתחיל ולבצען, שאם יצליח, הוא ייצור ציפיות מהסביבה לכך שהוא מסוגל ויכול, כשבעצם הוא יודע שמטלות עתידיות הוא לא יוכל לבצע.

      קשיים במעברים. ילדים עם הפרעות קשב מתקשים במעברים בין מצבים, כמו קושי בהרדמות או התעוררות, קשיי התמודדות עם המעבר בין גן לבית הספר או מהפסקה לשיעור, קשיי מעבר בין שיעור לשיעור. קשיים במעברים נוצרים, גם, לפני הכנת שיעורי הבית. כשהילד מגיע מבית הספר, קשה לו לעשות את המעבר ממצב לזה למצב הכנת השיעורים.

      קושי לסיים את השיעורים לאחר שהתחילו בכל זאת. קריטריון רביעי ב-5DSM: "לעיתים קרובות אינם משלימים הוראות ונכשלים בסיום עבודות בית ספריות ומטלות. למשל מתחילים משימות אבל מהר מאד מאבדים מיקוד ומוסחים בקלות". הסיוט הזה מוכר לכל ילד ולכל הורה. המצבים שבהם הילד מתחיל לחלום, לחדד בפעם העשירית את העיפרון, להציץ בטלוויזיה הדולקת, לקום לתת מכות לאחיו. ובסופו של יום רק חלק מהמטלה בוצע.

      ועוד לא דיברנו על השקרים.

      הם משקרים על פי רוב משתי סיבות: להסתיר את הכישלון שלהם, למשל, ששכחו את המחברת בכיתה, שלא הביאו את הקלמר, שלא הצליחו להעתיק מהלוח... ולהימנע מענישה, מכעס, מאכזבה של ההורים והמורים, ואחרי שהם משקרים, הם מתביישים וכועסים על עצמם.

      גורמים נוספים המקשים על הכנת שיעורי הבית: בעיות בניהול זמן ותפיסת זמן לקויה, קשיים בארגון ובהתארגנות (בקיצור, בלגניסטים), קשיים ביכולת לתכנן את סדר היום, קשיים בזיכרון עבודה, לקויות חברתיות.

      הבעיה של הדימוי העצמי הנמוך ושל השקרים מחריפה בגלל שהפרעת הקשב איננה עקבית. כלומר, מעת לעת ללא סיבה ניכרת לעין ומבלי יכולת להסביר מדוע, ילדים אלו מתמלאים בפרץ של אנרגיה מתחילים משימה ומצליחים לבצע אותה מתחילתה ועד סופה. וכשזה קורה, הסביבה של הילד (מורים והורים) משתמשים בזה על מנת להוכיח אותו:"אתה רואה? כשאתה רוצה אתה יכול!" וכפועל יוצא, גם אצל הילד עצמו מחריף הדימוי העצמי שהוא עצל, חסר אחריות, מאכזב
      וחוזר חלילה.

      הבשורה הטובה היא שיש מוצא.

      כדי לאפשר לילד הצלחה ותפקוד תקין ככל האפשר, מומלץ לפנות לייעוץ ואימון כדי שהילד, ההורים וצוות בית הספר יקבלו כלים על מנת להצליח להתמודד עם הכנת השיעורים.